עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

מספר זיהוי 481236
פליטת ישראבלוג, הבית שהיה שייך לי מ2005.
רציתי חיים נורמליים,
וקיבלתי את ההכי רחוק מהם.
מאובחנת ומתמודדת עם הפרעת אישיות, דיכאון ואנורקסיה.
לא יודעת מה הכיוון שלי בחיים,
עדיין בחיפושים.
שיין.
חברים
edyaאחת שיודעתRannyBunnyPretty meנוסטלגיה.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
דברים שכיף לקרוא
ומה אם...
11/05/2018 11:41
Shane
ומה אם לא אהיה פה?
אם יום אחד אעזור אומץ
ואבלע כדורים,
הפעם בלי להקיא.
ואחכה,
אחכה לחנק,
לפרכוסים,
לקצף מהפה
ולשקט הנפשי שיבוא מיד אחר כך.
אתם יודעים...
יש שמועות שרוחות לא משמינות.

לפני הכדורים אני אעשה את ארוחת חיי,
אני יאכל בלנדוור, מקס ברנר ובמקדונלדס 
לא יודעת למה. אבל בא לי אותם, ואני יוציא עליהם ים כסף.
בא לי איו ארוחת דגים טובה בזקן והים, עם שרימפס וקלמרי.
בא לי את הפיצות הזולות האלה של המגש ב28.
בא לי צ'יפס, עם מלא קטשופ ומיונז.
בא לי פיתה עם פסטרמה מיונז מלפפון וחסה.
בא לי חציל בלאדי.
בא לי צנצנת שלמה של נוטלה עם ליטר קפה לידי.
בא לי אורז ושניצל של אמא.
בא לי במבה, בכל הגדלים והסוגים.
בא לי קוקומן, האלה של הקעריות לבן ושחור, עם שוקו קרלו של פעם.
ואז בא לי להקיא הכל,
שתקרע לי הוושט,
שאני יקיא דם.
ואז אני אבלע מלא אדוויל,
אחר כך נירוסין כי זה סטלה רצח,
אחר כך את כל ה B12 כי זה טעים רצח.
והם של הבת זונה.
אחר כך אני אבלע דקסמולים ואקמולים,
אולי אשתה לקינוח שוקו אמיתי מאבקת קקאו,
עם בקבוק שלם של אופטלגין.
שיהיה טעם טוב.
ואז אלך לישון.
ולא רק לשעה או חמש שעות.
אלך לישון וארדם לעולם שקט שכולו טוב, 
לתמיד.

שיין.
0 תגובות
הארה
30/04/2018 16:02
Shane
גאווה
אני בנאדם טוטאלי.
שאני במשהו, אני עד הסוף.
כשזה מעניין אותי,
פחות בקטע של לימודים.
למשל עבודה,
אני טוטאלית. חיה אותה.
כאילו אני מינימום מנהלת.
לא משנה אם אני עובדת טוב או לא.
אני שם וזה הופך למרכז של חיי.

ככה זה עם אנשים.
אני מתחברת לאדם חדש ונותנת את כולי.
אני טוטאלית אליו.
וזה גורם לבנות להתאהב בי,
כאלה שתכננתי עליהן כחברות,
פחות כמשהו מיני.
אני צריכה ללמוד לחלק את עצמי,
לתת את האהבה למספר אנשים במקביל,
ואז לא אתן את תחושת המיוחדות,
וככה אני אצליח לנהל [בקטע טוב] את הסביבה החברית שלי,
ומישהו יחליט להעלם לי,
זה לא יהיה אסון טוטאלי.

למשל אותה חברה שאיבדתי.
אני אוהבת אותה,
לא בקטע מיני,
אבל מאז שרבנו, כל מה שמתחשק לי,
זה לנשק אותה.
לבדוק אם קורה לי משהו בפנים.
אולי היא כן האחת?
אולי זה סתם יפיח בה תקווה ויהרוס אותה?
אז אני באמצע.
הקשר נותק,
לא נעים לה בסביבתי,
כאילו... מה זה לא נעים..
נהיה מתח באוויר שמקשה על התפקוד.
ובא לי שזה ישתחרר ויחזור להיות כמו פעם.

ויש לי חברה חדשה,
שבי משים היא מעלה את מצב רוחי.
מתקשרת ברגעים הנכונים,
והיא מהממת,
מושלמת כזו.
אבל אני מנסה לא להיות טוטאלית אליה,
כדי שהיא לא תתאהב,
שלא יקרה עוד מצב של אבדה.

הייתי בדכאון נוראי ביומיים האחרונים,
ממש הגיע למצב של אחולי מוות.
הבנה שאין לי מה לחיות,
שאין לי כלום בחיים,
שאני לבד
שאני אפס
אצטרה אצטרה אצטרה.

אבל לא.
אני אשמר את כל הקשרים,
אתעניין בכולם באותה מידה,
אהיה חברה טובה,
וכולם יאהבו אותי,
אהבת סתם.

חברה שישבה איתי אתמול,
אמרה לי שאני הגבר במערכות היחסים.
זה קצת נכון.
אבל לפחות אני לא בוצ'ה.
או שאולי זה עדיף,
להיות גברית מבחוץ מאשר בפנים.

ינעל העולם.
שיין.
2 תגובות
עננה שחורה קטנה
28/04/2018 12:04
Shane
המצב שלי רע.
אני לא מרגישה ככה,
אבל אני יודעת.
וכמו בכל חיי,
גם עכשיו אין מי שישים לב.

האם חייבים להרגיש כל כך לבד כל הזמן?
למה אני לא מצליחה להשיג חברים של תקשורת יומיומית?
אולי בגלל שאני מפגרת מבחינת השלב בחיים?
יש לי מעגל חברים אחד שכולם בו נשואים, מצפים לילדים,
ואני? רווקה לסבית.
הם עסוקים בהשרדות היומיומית,
כסף, בית, עבודה, משפחה.
ואני?
עסוקה בלשרוד עוד יום בלי לחתוך לעצמי את העורק הראשי.

אני עוד שניה בת 27.
מסיימת תואר שאין ממנו עבודה,
הוא לא לשם העבודה,
הוא לשם התואר בלבד.
עושה סרטים כנראה מכל מילה שאומרים לי,
ומרגישה הכי לבד בעולם.
אין לי שום אחריות בחיים מלבד הכלב שלי.
ואין לי שום רצון ממשי לחיות.

בימים האחרונים אני ממש חושבת על אשפוז.
בשיא הרצינות.
כי אני יודעת שאני קרובה לתת משקל, אולי כבר בו.
אפילו התקשרתי לתל השומר לשאול איך מתאשפזים,
הם העבירו אותי מלא שלוחות ואז ניתקו,
אז ויתרתי.
ולא היה לי את מי לשתף, במי להעזר...
לא היה מישהו שישמח בהחלטה שלי.
אז ויתרתי.
והקאתי כל כך הרבה אתמול,
שעד עכשיו שורף לי בבטן.

ואני אומרת,
למה אתה לא לוקח אותי?
ינעל העולם למה אני צריכה לחיות?
ממש לא קריטי לי לסיים את התואר,
בתך האדמה אין מבחני קבלה.
לא קריטי לי עכשיו למצוא חברים,
מתחת לאדמה אין חברים.
אני במצב האידיאלי למוות.
רק ההורים שלי יבכו ויכאב להם,
אבל זה בסדר,
יכאב להם יותר לגלות מי אני באמת,
אז עדיף למות בדמות הילדה הטובה.

הלוואי שאני ימות.
אין לי בשביל מה לטרוח,
לא רוצה להתאמץ לשווא.
אני רוח רפאים,
שקופה.
תמיד הייתי
ותמיד אהיה.
רק לי ולעצמי.
אם אין אני לי, אין לי אף אחד.
לא צריכה לשאול מי לי.

שיין.
1 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 הבא »